ישראל עמיחי ויצן נולד בכ"א בניסן תש"ן ביישוב פסגות, להוריו – הרב שלמה יוסף ורחל.
בברית המילה שנערכה ביום השואה והגבורה נקרא "ישראל עמיחי" – ישראל על שם סבא ישראל משה, אבא של סבתא רות. השם עמיחי נוסף כביטוי לתחיית האומה לאחר השואה האיומה.
נשוי לטליה ואב ל-5: צור דוד, אורי, כרם, רות ושחר. הותיר אחריו הורים, שבעה אחים ואחיות, אישה וחמישה ילדים.
התחנך בתלמוד תורה במעלה מכמש. למד בישיבה התיכונית בדימונה.
לאחר מכן, למד בישיבה הגבוהה באלון מורה ובשיעור ד' עבר ללמוד בישיבת הר המור.
בשנים אלו צמחה בו קומה רוחנית יחד עם שמירה על כל כוחות החיים הרעננים, מאיר פנים לכל סביבתו, דבוק בתורה ובעבודת ה'.
התגייס לשירות צבאי קרבי בגדוד 51 של חטיבת גולני ושירת כמפקד כיתה. במהלך השירות הצבאי הכיר את טליה והם התחתנו.
לאחר השירות הצבאי חזר לעוד שלוש שנות לימודים בישיבת הר המור, כאשר במהלכן עסק במקביל בחינוך בישיבות נתיב מאיר וחורב.
התלבט בין עבודה בתחום הטיפול לתחום החינוך, ולבסוף בחר ללמד בישיבה.
עמיחי עבר עם משפחתו לגור בקיבוץ כרם שלום – קיבוץ שהפך למעורב מבחינה חברתית ושילב יחד, זו לצד זו, משפחות דתיות ומשפחות לא דתיות.
ביישוב כרם שלום היה שותף לבניית מרקם חיים משותפים.
בחר ללמד בישיבה התיכונית-חקלאית "חלוצי דרור". באלול האחרון החל לחנך את מחזור שלישי בישיבה.
בליל שמחת תורה יצא עמיחי להקפות בבית הכנסת ורקד בדבקות, באהבה ובחיבור עמוק לתורה.
"תדאגו שהילדים ירגישו טוב וירקדו - היום שמחת תורה. תוציאו להם את כל החטיפים שיש במטבח."מתוך הקלטות ששלח לאשתו תוך כדי הלחימה
בבוקר שמחת תורה תשפ"ד עם הישמע האזעקות, הוקפץ מביתו לכיתת הכוננות.
בהקפות שלהם הגנו על היישוב מהנסיונות החוזרים ונשנים של פראי האדם לפרוץ את חומות היישוב, להיכנס לבתי החברים ולעשות בהם פרעות.
בגבורה עילאית, ניהל כתף אל כתף לצד חבריו, קרבות עזים בקור רוח ובתעוזה. תוך כדי הקרבות שמר על אמונה ואופטימיות, ולא הפסיק לחשוב על אשתו וילדיו ולהרגיע אותם בהודעות קוליות.
בגבורתו המופלאה הציל רבים מתושבי קיבוץ כרם שלום. נפל יחד עם חברו ידידיה רזיאל הי״ד.
"הרנינו גויים עמו כי דם עבדיו יקום
ונקם ישיב לצריו וכיפר אדמתו עמו"
יהי זיכרו ברוך
נשוי לשירה ואב ל-3: צורי, תאיר והדר. נולד וגדל בפסגות, ט״ז תמוז תשנ״ב, הקטן מבין 6 אחים.
למד בבית ספר בפסגות ובתיכון ביתק״א. היה בתנועת הנוער בני עקיבא של היישוב.
התנדב בשנות התיכון בעמותות ׳לב בנימין׳ ו׳שמחה לילד׳.
למד בישיבה הגבוהה באלון מורה, שם התגייס במסלול ׳הסדר׳ לגדוד 931 של חטיבת הנח״ל.
במסגרת המילואים היה ממקימי מחלקת הפינוי של גדוד 9207 בחטיבת ירושלים, שם פיקד כסמל המחלקה.
בתור עו״ס במקצועו, היה מכניס בכל אימון גם תרגולת של נוהל יהלם (מה שנקרא בשפה האזרחית ׳מודל מעש״ה׳) של עזרה נפשית ראשונית, על מנת למנוע התפתחות של פוסט טראומה אצל הלוחמים.
למד תואר ראשון בעבודה סוציאלית במכללת אשקלון, והיה באמצע לימודיו לתואר שני בעבודה סוציאלית קלינית עם התמחות בטיפול זוגי ומשפחתי באוניברסיטת אריאל.
חלומו היה להיות מטפל.
לאחר נישואיו התגורר 3 שנים באלון מורה, ולאחר מכן בקיץ 2018 עבר עם משפחתו לגור בקיבוץ כרם שלום – קיבוץ חילוני אשר קלט באותה שנה משפחות דתיות והחל להיות קיבוץ מעורב.
מתוך אידיאל של חיים משותפים וכן התיישבות ארץ ישראל בקיבוץ שיושב הכי קרוב לגבול רצועת עזה.
ידידיה אהב לשחק שחמט, לשחק כדורסל (ואם אין אז כדורגל). אהב לצייר ולרכב על אופניים.
אהב לכתוב שירים וכן פירושי תורה. זכה לכתוב ספר דרשות על חמישה חומשי תורה לפי פירוש האברבנאל, וכן חוברת פירושים לשיר השירים – כך שילב את הכישרון שלו בכתיבה ואת אהבת התורה והלימוד.
שילב באופיו תכונות שלכאורה מנוגדות: חוש הומור ושטותניקיות יחד עם רצינות והתמדה. יכולות ואופי של לוחם חוד, ובמקצועו עו״ס רגיש ואכפתי. איש שיחה מעמיק ומקשיב שהיה כיף לדבר ולדון איתו, וגם איש אמת שלא מוותר על העקרונות שלו. היה לומד מכל אדם ומדבר עם כל אדם בגובה העיניים. איש משפחה אוהב ואהוב.
"אני בסדר, כולם בסדר!"צעק לשירה אשתו מבעד לחלון אחרי שחיסל מחבלים סמוך לביתם
הוקפץ ידידיה בתור חבר כיתת הכוננות של הקיבוץ להגן על הקיבוץ מפני חדירת המחבלים, בזמן שהוא משאיר את אשתו וילדיו נעולים בממ״ד בביתם – ואיתם הוריו ואחותו שהגיעו להתארח בחג.
בסביבות השעה 10:00 התקבלה קריאה ממשפחה בקיבוץ על חדירת מחבלים לביתם. בקרב מול המחבלים בבית נהרג ידידיה וחברו עמיחי ויצן הי״ד. בקרב זה נפצע באורח קשה חבר נוסף מכיתת הכוננות, וכן נפצע אנוש אב המשפחה אליה חדרו המחבלים.
לאחר שעות של קרבות גבורה בלתי נתפסים – כשכיתת הכוננות יחד עם קומץ חיילי סיירת נח״ל לבד מול עשרות מחבלים – הצליחו הלוחמים לבלום את החדירה ובכך להציל מטבח את חיי כל תושבי הקיבוץ.
ידידיה נלחם בגבורה ונפל בהגנה על הבית
יהי זיכרו ברוך
"אלה אנשים טובים שעמדו מול הרוע. גבורתם של עמיחי וידידיה, שגדלו יחד ונפלו יחד, הצילה את הקיבוץ."
יהי זכרם ברוך. גבורתם תחיה לעד.
הדרך הטובה ביותר לזכור את עמיחי וידידיה היא להמשיך את מה שהם האמינו בו - לחזק את כרם שלום, לבנות את הקהילה ולשמור על הבית.